ביוצידים וחומרים משמרים הם חומרים כימיים שנועדו למנוע קלקול והידרדרות של חומרים על ידי הרג או עיכוב צמיחתם של מיקרואורגניזמים. הם מפעילים בעיקר את הפונקציה האנטי-מיקרוביאלית שלהם על ידי דנטורציה של חלבונים, הפרעה לפעילות אנזימטית תוך-תאית או גרימת מוטציות גנטיות. חומרים אלה מסווגים באופן נרחב לשתי קטגוריות: סוגים אנאורגניים (כגון היפוכלוריטים וסולפיטים) וסוגים אורגניים (כגון תרכובות איזותיאזולינון). מרכיבים פעילים מייצגים כוללים 2-benzisothiazolin-3-one (BIT) ו-methylisothiazolin-3-one (MIT); בטווח pH של 4 עד 8, תרכובות אלו מדגימות יעילות משמעותית בהדברת חיידקים גראם שליליים. כתוצאה מכך, הם נמצאים בשימוש נרחב ביישומים הכוללים עיסת נייר, מערכות ציפוי וצבעי נוגדי ציפוי ימיים.
סוג זה של חומרים משמרים דורש פעילות אנטי-מיקרוביאלית-רחבה ויציבות כימית; יתר על כן, יש להתאים ניסוחים כך שיתאימו לתרחישי יישום ספציפיים. למשל, שימור צבע מחייב התמקדות עיקרית בעיכוב מינים של *אנטרובקטר* ו*פסאודומונס, בעוד שצבעי גוף ימיים דורשים שילוב של קוטלי אצות. תקנת המוצרים הביוצידיים של האיחוד האירופי (BPR) קובעת כי חומרים פעילים עוברים הערכה על ידי הסוכנות האירופית לכימיקלים (ECHA) ולהיכלל ברשימה של ספקים מאושרים; בנוסף, ניסוחים של מוצר מוגמר חייבים להיות נתמכים בנתונים לגבי יעילותם והערכות הסיכון הבריאותיות הקשורות אליהם. מגמות הפיתוח בתעשייה כוללות פיתוח של ביוצידים ביולוגיים, יישום טכנולוגיות ננו-נשאיות והרחבת פונקציונליות חכמה; השוק העולמי של חומרים משמרים למזון צפוי להגיע לשווי של 4.034 מיליארד דולר עד 2025.
